חיים יבין, סוכן התרבות השלטת

ניתוח הפורמט, העיצוב, הצבעוניות, החפצים והזמן של אולפן-חדשות יומי
מאת: דן ערב


ישנן תמונות הנחרטות בזיכרון. כל אחד מכיר כאלה. תמונות המנציחות אירוע חד פעמי. תמונות בעלות משמעות ייחודית עבור הצופה. וישנן תמונות שגרתיות. חוזרות על עצמן. תמונות שאינן גורמות לנו התעכבות והרהור שני. תמונות רגילות. אנו רגילים לראותן ולא מייחסים להן שום ייחודיות.

חשיפה לסוג התמונות הראשון עשויה להיות מתוכננת או מקרית. והשפעתן היא לרוב עניין מודע. דבר שמדברים עליו. מדובר על עוצמה של תמונה ("תמונה חזקה") ועל השפעה שניתן לדון בה.

לעומת זאת, השפעתן של תמונות מן הסוג השני קשה יותר להערכה, לדיון ולביקורת. וזאת, מכמה סיבות. ראשית, חוסר המודעות: הנמען אינו מודע, ברוב המקרים, לשאלת השפעת תמונות אלה עליו, שהרי מנקודת מבטו לא מדובר כאן ב"תמונה חזקה". לכן אין התעכבות על שכזו. הלא התמונות היו תמיד, הן חוזרות על עצמן, אין בהן דבר מה מיוחד.

וסיבה שנייה: השפעת התמונות מבוססת על החזרה, על המפגש שוב ושוב. על ההרגל שבצפייה. מפגש חד פעמי לא יביא לאותה השפעה הנובעת מתוך החזרה המתמדת על תמונות אלה. מדובר, אם כן, בריטואל של מפגש עם תמונות, שלכאורה לא אומרות שום דבר. לא משפיעות.


תמונת "מבט", מהדורת החדשות הטלוויזיונית, עשויה לייצג את סוג התמונות האחרון. צפייה במהדורת החדשות הטלוויזיונית, המלווה את חיינו מזה עשרות שנים, הופכת בסופו של דבר למעין טבע שני. לעומת זאת, החדשות עצמן, מעצם הגדרתן, הן דבר דינמי. הן לא חוזרות על עצמן. הן חד פעמיות. מאידך, כמוצר טלוויזיוני, כפורמט, הן כמעט זהות בכל מקום. ברור לכן, כי לחזרה הזו, ערב ערב, על אותה הצהרה צורנית, תוך דיווח על "חדשות", יש משמעות החורגת מן התוכן הספציפי.

באיטליה של שנות ה-20, מנסח אנטוניו גרמשי, לוחם וחולם מסיעתו של מרקס, את מושג "האידיאולוגיה השלטת". לדידו, מעבר למנגנון הגלוי של שליטה, זה הנשען על גורמים כגון מערכת חוקים ומשטרה- מתקיים גם מנגנון שליטה נוסף: "ההגמוניה".
מנגנון זה יונק את סמכותו לא מאיום בסנקציות, אלא מתחום רחב של אמונות, הסכמות ויצירה תרבותית.

הגמוניה הינה למעשה ייצור המצב שבו השליטה נראית כדבר הטבעי והמובן ביותר, כדבר המוסכם והמקובל. זו, אם כן, שליטה מרצון המבוססת על הסכמת הנשלטים. תחזוק שיטה זו נמסר למתווכים. מתווכים אלה, עיתונאים למשל, נתפסים על ידי הציבור כמייצגי עולם ערכים וסוג של ידע, שיש לו מעמד בלתי תלוי.
זו, כמובן, מראית עין של אוניברסאליות, טוען גרמשי, למה שלמעשה משרת בעיקר את בעלי הכוח.

בסוף שנות ה-60 תורם מרקסיסט אחר, לואי אלתוסר הצרפתי, את מושג "המנגנון האידיאולוגי". הוא גורס, כי במקביל למנגנוני המדינה, אותם המנגנונים הגלויים והאלימים לעתים - קיימת מערכת שליטה נוספת. מערכת בה הפעלת הכוח היא מתוחכמת ועקיפה. היא מחפשת דרכים בלתי נראות.

אמצעי התקשורת בכלל (ואחת היא אם מדובר בתקשורת "ממלכתית" או "מסחרית"), הטלוויזיה על מהדורות החדשות שלה - כל אלה עשויים להיחשב כ"מנגנון אידיאולוגי" של השלטת ההגמוניה, כמנגנון להנחלת האידיאולוגיה השלטת.


מה יש בו, אם כן, ב"פריים" של מבט לחדשות? על איזה קודים אסתטיים ניתן להצביע כאן? מהי המשמעות התרבותית של כל זה? מהי "האידיאולוגיה השלטת" שמשרתת המהדורה? את העורך ואת מי שמעליו? מהי מידת ההשפעה המצטברת על הצופה?

ראשית, עיצוב החלל. כולו אומר סדר, ארגון ושליטה במצב. לא במקרה, מזכירה תפאורת האולפן "בור" מודרני. מרכז שליטה רגיש, שעליו מנצח מגיש המהדורה. מפה שקופה של העולם, במרכז השליטה. המנחה מייצב את מבטו, וכולו סמכותיות ואיפוק.

גם אם לא ביקר הצופה מעולם במרכז שליטה אמיתי, הרי שבקלות הוא מקשר את הרקע עם אינספור מקבילות קולנועיות וטלוויזיוניות לסביבה שכזו. ממסע בעקבות כוכבים, דרך צילומים של מרכז השליטה של נאס"א, ועד ד"ר סטריינג'לאב- מעלה הרקע, בתודעת הצופה, מחשבות על העוצמה הנתונה בידיהם של האנשים, על חשיבות הדברים המתנהלים כאן, על גורליותם.
הרקע מקרין באופן אוטומטי כובד ראש וחשיבות למצב, ומעניק משנה תוקף לשדרן.

המסך נשלט על ידי צבעי תכלת-אפור: צבע השמור, בחלוקת הצבעים המקובלת בטלוויזיה, לתחום העיסוק בטכנולוגיה, בחדשנות. צבע המשגר תחושה של איפוק ודיוק. כמעט כל פרסומת מסחרית, המנסה לשכנע את הצופה ביתרונות הנשענים על חדשנות טכנולוגית, בוחרת, כמה מפתיע, בצבעים אלה. ראה פרסומות למוצרים דוגמת מחשבים, מזגנים, טלוויזיות ומקררים.

חדשות הטלוויזיה משיגות, בצורת פנייה "קרירה" זו, ריחוק מסוים מן הצופה, אך עם זאת, דרגת שכנוע גבוהה, הנובעת מתוך ההצהרה המגולמת בעצם בחירת הצבע, בדבר הדיוק, האמינות, המדעיות.

אלמנטים נוספים ראויים לבדיקה בהקשר זה. הגיאומטריה, למשל. ההקפדה על "ריבועיות" בפריים. ריבוי של קווים ישרים ברקע, בריהוט, בקומפוזיציה. הנה, עוד ביטוי חזותי, טריביאלי כמעט, להקבלת עולם ואולם - המשפט על הארכיטקטורה המיוחדת לאולפן החדשות.
קווים ישרים, ללא משוא פנים, ענייניות וטוהר, מרחק קבוע, זה שם המשחק.

גם השעון, המצולם מקרוב והעושה את דרכו המתונה אל השעה שמונה, עוזר להצביע על הדיוק ועל הקביעות: חדשות מתחילות תמיד בזמן. מהדורת החדשות איננה עוד תוכנית. במקביל, תורם השעון לתחושת הדרמה והגורליות שבחדשות. תחושת ה"ספירה לאחור".


השפעת החדשות בטלוויזיה על קהלים שונים, נבדקת לא אחת על ידי חוקרים מתחומי התקשורת, החינוך, הפסיכולוגיה. אולם, ההתייחסות אל הפורמט עצמו, הינה, לרוב, כאל המובן מאליו. המחקר מתעניין יותר בתכנים ובצורות של דיווח ופחות באותן מסגרות תפיסתיות, אסתטיות, העשויות להצביע על התפקיד התרבותי של חדשות הטלוויזיה.

ברור, אם כן, כי כל אותם אמצעים שהוזכרו מתגייסים, על מנת להעביר תחושה ברורה וחזקה של שליטה במצב. המפה, מסכי הטלוויזיה והמחשב, התכונה של אנשי הבקרה ברקע - כולם אלמנטים המצביעים על השקעה לצורך השגת שליטה.
מכאן, נובעת אמירה רחבה יותר על מקומן של החדשות בחברה, ובעיקר על מקומן ותפקידן התרבותי של חדשות הטלוויזיה.

ראשית, הדגשה על מרכזיותה של הטכנולוגיה בייצור "תמונת אמת" של הצופה. חדשות הטלוויזיה מספקות לנו גם אשליה זו. קשר בזמן אמיתי לכל מקום. ריכוז המידע וניתובו הלאה.
"האמת", מאמין הצופה, לפיכך, אינה "נמצאת אי שם". לא, הנה היא כאן, בחדשות הטלוויזיה.

חדשות הטלוויזיה כמערכת המספקת מידע ודאי, ובמידה לא פחותה של חשיבות, מכשיר המספק את הגרסה המוסמכת, הוודאית, היודעת-כל על אודות הערכים הנכונים, השולטים.

תפקיד תרבותי זה עשוי לבלוט, ביתר שאת, בעיתות משבר ושינוי רדיקלי. אז, מסתמנות חדשות הטלוויזיה כעוגן. כמשענת אליה כמה הציבור. כגורם סביבו ניתן להתלכד. וכשתמונת היום היא תמונת זוועה של פיגוע, המעבר לפתיח הגרפי ולמגיש הישוב באולפן ניתן לקריאה כניסיון הרגעה.

הצורה של חדשות הטלוויזיה מתגייסת כאן למאמץ העליון של שמירה על יציבות והמשך המצב הקיים, תוך איתות, כי אפילו בעידן של כאוס (פיגועים וכו'), כשאולי נדמה שהכל קורס, מתפקדות חדשות הטלוויזיה עוד יותר מתמיד, כרגיל. מתפקדת באותה השעה, באותו סגנון חזותי.
בעיתות שכאלה יש ניסיון, לא מודע אולי, לרסן את הזוועה בעצם הכנסתה למסגרות דיווח וייצוג שגרתיות.
הפריים הראשי של "מבט" הוא סוכן, לא חשאי כלל וכלל, של תרבות שלטת. של ערכים מובילים.